התופעה של ניגון ספונטאני של מספר רב של נגנים מוכרת לנו מחוף התופים בדולפינריום בתל אביב, בכל יום שישי, מגיעים לחוף התופים בתל אביב, עשרות אולי מאות של אנשים הבאים לשמוח ללא כל סיבה ולקבל את השבת דרך השירה והריקוד, בלי מנצח או מכוון נפגשים להם אנשים מרקעים שונים, ממעמדות חברתיות שונות שהדבר המשותף להם היא אהבת התיפוף.

הסצנה הזו מסתבר קיימת בעוד מקומות בעולם, הפעם בחרתי לספר לכם על אחד החופים היותר יפים של פלורידה Siesta Key , שנמצא בסרסוטה שלחוף מפרץ מקסיקו,

במשך שניים עשר השנים האחרונות בכל יום שלישי בערב נאספים מתופפים, חלילנים, רקדניות בטן וסמבה, נגני כלי הקשה כמו דג'מבה, בנגוס, קונגס ועוד מבחר שלי כלי הקשה שחלקם מאולתרים מפחיות שתייה. זה התחיל באמצע שנות התשעים, התכנסות מצומצמת של מספר מתופפים ששרדו את תקופת ההיפים של שנות השישים. האירוע היה קטן, אולם השמועה על התיפופים בחוף הכתה גלים יותר ויותר אנשים הגיעו לחוף לראות את התופעה ומצאו את עצמם מקישים ורוקדים מול רחש הגלים של אחד החופים היפים בתבל.במהלך השנים הצטרפו לחגיגה אקרובטים, ג'גלניסטיים ועוד משחקי אש למיניהם שהעצימו את החוויה התיפופים, כמוהם היו תיירים רבים ותושבים מקומיים שסצנת התיפוף בערה בכפות ידיהם, בסופו של דבר החבורה גדלה למימדים שהצריכו הערכות של העירייה המקומית לקליטה של אלפי משתתפים שמגיעים לחוף.
הכניסה היא חופשית צריך להביא כלי נגינה

החוף האקזוטי מושך אליו נגנים וטיפוסים מטיפוסים שונים אפשר לפגוש Siesta Key נגני טמבורין, נגני בוגרבו מאפריקה לצד נגנים על תופים מברזיל ואפילו בחור אחד שהיגיע עם מערכת תופים שלמה להוסיף קצב למדורה…
אז אם אתם באזור פלורידה ומוכנים נפשית להיכנס לעיסה המוזיקלית הזו שלא רואה גבולות במוזיקה, שוללת את האסור ומחזיקה בתיאוריה הטוענת: שמעגל מתופפים, נושא אופי מאוד חופשי וספונטאני בו כל אחד יכול לשכוח לרגע משגרת יומו, להגיע לחוף הקסום הזה ולהקיש בידיים עד כאב ולרקוד עד אפיסת כוחות